אתם יודעים הקב"ה ברא בריות בעולם מאלפי מינים שונים "כולם בחכמה עשית" לא סתם ברא אותם לכל אחד יש תכלית, לעכביש, ליתוש כל אחד יש תפקיד ועיקר תפקידם לאלף אותנו מוסר.
אני רוצה לספר לכם לקח שלמדתי מיתוש טורדני, בחג הסוכות עליתי לישון בסוכה, אני חשוף בסוכה, אין לנו בסוכה רשתות נגד יתושים ולמרות צער העקיצות זה שווה כל מאמץ כדי לזכות במצווה לישב בסוכה כהלכה, מגיע יתוש ומזמזם לי באוזן, ואני לא יכול לישון.. הוא מנסה לעקוץ בכל חלק חשוף בגוף עד שמצא מקום טוב בין הבוהן לכף רגל, אוי כמה זה מגרד וזה לא מניח לי להרדם,
בזמן שאני מנסה להרדם עברה מחשבה בדעתי, למה הקב"ה שולח את היתושים, למה הוא שלח אותם? לכל דבר יש סיבה אך מה הסיבה הטובה שבגללה מצא הבורא לזמן לי יתוש שכבר שעתיים מותיר אותי ער ומותש?
לפתע צצה בדעתי התובנה החשובה, רצה הקב"ה להראות לי שיש בעולם בריות שכל הנאתם כל מזונם וחייהם תלויים רק בדבר אחד, למצוץ את הדם!! מכך ילמד האדם להיזהר מהיצר הרע או משותף לא ראוי, או מחבר לא הגון, מעורך דין שבא לסכסך בינך לבין אשתך כדי להרוויח משני הצדדים. אומר לנו בוראנו תלמד מהיתושים העוקצים ותיקחו בחשבון שיש בריות בעולם שכל יניקתם וחיותם זה למצוץ לכם את מה? לא את העור, לא את השיער, לא הציפורן, את הדם! הדם הוא הנפש מהנפש שלך הוא ניזון.
אחי ורעי הזוהר הקדוש אומר שיש נשמות המכונות בשם 'נשמות עשוקות', בכל דור ודור הם באים בגלגול ושוב ושוב עושקים אותם, אברך יקר בן תורה שהוא יושב וכותב צריך לדעת שיש מישהו שרוצה לגנוב לך את המצווה, אם בהזזה של המחשבה אם זה במבט לא נכון, אם זה חשיבה על דברים שהם לא קשורים, אתה במאבק אתה במלחמה, אף אחד לא משלה את עצמו על מלחמה ללא נפגעים, בכל מלחמה יש פצועים ויש הרוגים, לא נכנסים למלחמה סתם. אותו דבר יש את המלחמה של הקדושה בעולם.
היום כתבת מזוזה כשרה, האיש שקבע אותה בביתו בזכותך את כל הבית שלו הוא קידש, ואם זכית לכתוב תפילין כשרות, בזכותך ארבעים שנה הוא יניח אותם, בזכותך הוא גם ינצל מהרהור רע באמצע התפילה, מי מוכן לוותר על הדבר הזה. אבל יש לשטן תפקיד כמו הזבוב והיתוש ועל כן בא לעשוק לגנוב ולקחת, אם אתה מודע לכך אתה מתפלל על זה, הרי שניצחת כי מי שיודע על זה ודאי ובוודאי שמתפלל על זה, התפילה היא הכח היא החומה, היא ההגנה כדי לנצח במלחמה הזאת, ופה צריך להוסיף כלל פלדה שצריך להיות חרוט על ליבנו תמיד, תפילה לפני הכתיבה זו חובה מוסרית וערכית לא פחות מלומר הריני כותב לשם קדושה.
יזכנו השם.