הגמרא במגילה אומרת שמעון העמסוני היה דורש כל ה"אתין" שבתורה, כולכם יודעים שעבודת חיים של האדם כמותו זה לדרוש, עוד דרש, עוד דרש, לגלות עוד אחד ממפתחי התורה הקדושה, עבודת חיים!
והנה מגיע הרגע הזה שהוא אומר אני לא יודע לתת הסבר לפסוק הזה וכשם שאני קיבלתי שכר על הדרישה כך אני אקבל שכר על הפרישה, אני פורש, כלומר אם נעמיד מצד אחד שכר ענק על עשרות שנים של עבודת ה' עמל גדול, "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" יומם ולילה של עמל, וכנגד זה פרישה, שמעון העמסוני מגלה לנו שכל השכר שיתנו לי על הדרישה מקביל אליו השכר של הפרישה, הרגע שעצרתי הכל, זהו אני קם אני פורש, הוא שווה ערך לאלפי שעות קדושות שעמלתי בתורה.
אחי ורעי אהובי, אין לנו מילים, דלים השפתיים הללו, כל המילים שאני יודע בעולם אינם כלום כדי לתאר ולצייר את כל השכר של סופר סת"ם שכתב שם הויה אחד כהלכתו, זה לא ניתן לתאר, אי אפשר לתאר אדם שהוציא מזוזה כשרה תחת ידו! ובזכותו מקיימים מצוות עשה מן התורה! אין שכר שאנחנו יכולים לתאר כתיבה של מזוזה אחת כשרה! אין! ואם כתבת מאה מזוזות בימי חייך, או כתבת אלף, או אלפיים, או חמשת אלפים, מה נדבר? זה שכר על הדרישה, ויש שבאמצע הכתיבה אתה מרגיש שאתה צריך לעצור, איכות הכוונה שלך לא בדיוק כוח המחשבה והריכוז נחלש, בחדר יש דיבורים על כל מיני דברים לא רלוונטיים או שיש פעמים אשר פתאום הגוף משדר לאדם שצריך להתפנות, אז יש לך שכר על הדרישה אלף מזוזות שכתבת בימי חייך, ויש לך רגע קטן שאתה אומר זהו אני עוצר! אני יוצא לשירותים, אני חייב, השכר על הפרישה מול כל השכר על הדרישה, עומד מקביל,
יחשוב רגע אדם לעצמו כמה שכר אתה יכול לקבל על הרגע שאתה פורש, על הרגע הזה הקטן שאתה פורש ואומר לא, הרגע הזה אני פוסק מלכתוב את המזוזה, לא עכשיו, השכר שאתה קם ומקיים את מצוות ה' "לא תשקצו את נפשותיכם" "לא יהיה בך עקר ועקרה" הפרישה הזו היא כנגד כל שכר הדרישה מי שיתן מבטו לזה ידע איך לכוון את דרכיו שפעמים שצריך לפרוש אע"פ שהוא נמצא בקצב הכתיבה וברצונו לסיים את המזוזה ואח"כ לעצור, ידע ויזכור בשכר העצום שממתין עבורו בזכות שפרש מהכתיבה.
יזכנו השם.