רבנו אליהו וידש בעל 'הראשית חכמה' כותב בספרו (תוצאות חיים),
"כמו שצריך להפריד כל מחשבה בעת התפילה" כל אחד יודע שבאמצע התפילה אם תגיע מחשבה לא ראויה יש להפרידה משאר המחשבות, כל שכן בעת קריאת התורה כי תורה גדולה מהתפילה, הרי התפילה מוגדרת כחיי שעה, התורה זה חיי עולם נטע בתוכנו, "והאדם שמפריד כל מחשבה בשעת קריאת התורה מובטח שיצליח בתורה בהיותו מודבק בה כראוי", הכוח של הפרדת המחשבה,
בזמן שאנחנו יושבים לכתוב נכנסים כל האילוצים של היום, עם כל האווירה שסביבנו ומאוד מקשים על הריכוז בכתיבה שחווה כל סופר סת"ם אפילו אדם שהיה קודם הכתיבה במקווה והכין את עצמו כראוי צריך עוד הכנה ועוד הכנה כדי שלא יכנסו לנו מחשבות זרות בזמן הכתיבה זהו המאבק הראשון, המאבק השני הקשה מאוד זה לזכור בזמן שאנחנו כותבים להוציא בשפתיים את מה שאנחנו כותבים,
ואומר המגיד מישרים "תמיד תהרהר בדברי תורה ולא תפסיק אפילו רגע אחד כי אם היית יודע כמה עולמות נפסדים על ידך ברגע שאתה מפסיק לחשוב בדברי תורה היית בוחר מוות מחיים.
אחיי ורעיי, סופר יושב לכתוב והתורה מולו במרחק של לא יותר מחמש עשרה סנטימטר הוא צריך להוציא בשפתיו את התורה הקדושה, לחשוב בתורה הקדושה אומר הרב על רגע אחד שהיית מפסיק היית צריך לבחור מוות מחיים, אלו דרגות שאנו צריכים לדרוש מאיתנו אחיי ורעיי כמה שניות לפני הכתיבה לומר לעצמך אני מוציא בשפתיי את כל מה שאכתוב, תאמר לעצמך את זה כמה פעמים, את הפסוק הראשון שתכתוב תחזור עליו כמה פעמים, הקב"ה רואה שאדם פותח פתח קטן מלמטה פותחים לך פתח ענק מלמעלה.
יזכנו השם