בפיוט "יגדל אלוקים חי וישתבח" יש שם שורה, שבה נאמר "נותן לאיש חסיד כמפעלו, נותן לרשע רע כרשעתו"
זאת אומרת לחסיד נותן כמפעלו, ולרשע כרשעתו, אז רציתי לשאול לכמה חסידים שאנו מכירים יש מפעל? וכי אנחנו בעלי מפעלים? ואם אמרת "לרשע כרשעתו" אז מתאים יותר לומר נותן לאיש חסיד "כחסידותו" שיתנהג איתו הקב"ה בחסידות, אם כן מדוע נכתב בפיוט 'לאיש חסיד כמפעלו'?
אחיי ורעיי אהובי, אבא זצ"ל היה אומר שכל אדם ואדם פה בעולם הזה הוא בונה מפעל, בידוע גם שבעל הבית יוצא לחופשה, המפעל ממשיך לעבוד, לייצר כיסאות, שולחנות (וכן המפעל ימשיך ויעבוד גם אחרי פטירתו) ככה זה.
אנחנו כסופרי סת"ם מייצרים דברים שבקדושה, התפילין שלך גם אחרי שלושים שנה, הם ימשיכו להשפיע בעולם שפע וטוב, המזוזה שכתבת תשפיע שפע של קדושה גם אחרי שסגרת את המפעל, אחרי שכבר הפסקת לכתוב עיניך כבר לא מסוגלות לקרוא, ידיך רועדות ולא נשמעות לך, נכון, הפסקת לכתוב. אבל הקדושה והשפע ימשיך כי זה מפעל חיים, גם אחרי שנסגור את העיניים בפעם האחרונה הספרי תורה שכתבנו ימשיכו לזכות את הרבים, יהודים כשרים יעלו לתורה, יברכו את ה' המבורך, איזה נחת יהיה לך בשמים כאשר ירשמו את זה גם על השם שלך.
כי השכר הכספי שקבלת על הכתיבה זה כאין וכאפס ממש לעומת השכר הממשי שאתה ראוי לו, "נותן לאיש חסיד כמפעלו" אתה פותח פה מפעל! יש לך בית מלאכה! קח את זה כחלק מהדברים כאשר אתה מודד ושוקל את צעדיך, מחשב שכר מצווה כנגד הפסדה.
יזכנו השם.