הדיבור שיוצא מפינו, הוא אשר מעיד על החלק הפנימי שבתוכנו, מי שמתעסק עם אנשי מסחר, העוסקים במסחר של תשמישי קדושה, יודע שיש ויש, לפעמים אתה מדבר עם סוחר שרוצה לקנות ממך, ובשעה שהוא מדבר איתך מהדיבור אתה שומע שהוא מדבר אל ספר התורה בלגלוג
, הוא אומר "איזה ספר…. ההוא הביא לי" או חס ושלום יכול להוציא מפיו "איזה כתב מגעיל" למה להתבטא כך על כתב אשורי שכתבו אותו לשם קדושה? איך אתה משתמש במילה הזאת? מובא בג"מ מדוע נענשים… מפני שקוראים לארון קודש 'ארנא' דהיינו ארון, במקום ארון קדוש זה נחשב יחס חסר כבוד זה סוג של ביטוי חסר מכובדות ועל כך נענשים.
סוחר שמוכר תפילין מזוזות ושאר דברי קדושה ומדבר כמו סוחר מכוניות, "תראה איך דחפתי לו את האוטו", דחפתי לו את החולצה הוא לא רצה, דחפתי לו שתיים בחמישים שקל, מדבר איתך בצורה הזאת, דחפתי, וכדו'… כל מיני מילים, אתה מבין שהמקום שלו זה לא מקום שבקדושה, הסוחר הזה התרחק מאוד מאוד מיחס של קדושה ועל כן כדאי להתרחק ממנו וכדאי גם להתרחק מהכסף שלו, אין לו שום יחס ורגש למה שקשור ליהדות, אין לו כלום!! הנשמה שלו לא נמצאת שם! אז למה לך לקחת ממנו כסף? למה לך להתפרנס ממנו? תגיש תפילה לה' שיסדר לך סוחר שלוקח את כתבי הקודש לפי ההלכה, ההלכה אומרת שאסור לגעת ביריעות בלי נטילת ידיים, אז הוא נוטל ידיים, מנגב, ורואה את היריעות שכתבת, אם יש לו מה להעיר הוא מעיר בכבוד, הוא מדבר בכבוד וללא מילים ריקות וחלולות מהרחוב, זה דיבור של כבוד, נכון אולי תרוויח אצלו פחות שלוש אלף ₪ בחודש, אבל אל תשכח אצלו הכסף מבורך.
חשוב ביותר