אתם יודעים לכל דבר בעולם יש מספר מצבי צבירה, יש מצב צבירה של גז המים הפכו להיות גז, יש מצב נוזלי, יש מצב מוצק,
אברך בכולל, מגיע השעה חמש ושלושים, מסיימים את היום בכולל, על השעון אפילו חמש עשרים ותשע הוא קם מסדר את הכיסא מתארגן קופץ ומדלג במדרגות, יוצא מהכולל, מה אתה מבין, על איזה מצב צבירה הוא נמצא? קפוא? נוזלי? או גז? האופי של בלון גז הוא שרק מרגיש למעלה שקצת פתוח הוא כבר משתחרר ויוצא, חיש גז ונעופה כלומר איך היחס שלך לתורה? לכבוד של התורה? אם אתה קם באיטיות מהספר, כבר חושב הנה כבר מחר אני חוזר לפה בשעה תשע להתחיל את הלימוד מחדש המכובדות, הכבדות הזאת, הלא קלילות של לברוח כתינוק הבורח מבית הספר, מוכיח את הכבוד שלך לתורה, מוכיח את הכבוד שלך כאברך בן תורה, אוהב את התורה מתכבד בתורה, שמח בתורה, אחי ורעי אהובי כנ"ל גם לגבי סופר סת"ם, בעזרת ה' וישועתו גמרת עמוד אתה עומד להחזיר את היריעה, למדף, אתה מסתכל עליה אתה מכופף גופך ואתה מנשק אותה אתה מרגיש את האותיות הקדושות הללו אתה עושה את זה בכבדות, באיטיות, לא למהר להחליף חולצה זהו יצאים ל… לא, לא, יותר מכובדות, אתה בכל זאת נמצא ליד גווילים של ספר תורה אתה נמצא ליד דבר שהוא כולו קדוש כבר מתחילתו איך ששמו אותו בתוך הסיד, איך שהכינו אותו, איך שחתכו איך ששרטטו, הכל היה לשם קדושה התפילין הדיו שאתה משתמש בו זה דיו שעשו אותו לשם קדושה כל החדר שלך הופך קדושה, אז אי אפשר את הקלילות הזאת לא, לא, יותר לאט יותר במתון, לא יאמר הנה יופי ברוך ה' סיימתי את העבודה להיום, אני הולך מפה, לא, לא, אתה בדיוק כמו אברך כולל שנמצא ליד הגמרא שלו לא סוגרים אותה במהירות, באיטיות במכובדות, נכון שזה הרגשים דקים יכול להיות שלא כל אחד מרגיש בזה אבל מי שמבין שהתורה זה גוף חי זה משהו חי " עץ חיים היא למחזיקים בה" אם רק למחזיקים בה היא עץ חיים אז כמה חיים יש בה ממש ההגדרה של דבר חי הוא גם מרגיש זה אחד הסימנים של דבר חי, היא מרגישה איך אתה פונה אליה איך אתה ניגש, וגם איך אתה קם מהכיסא.
נקודה למחשבה.