תלמידו של הבעל שם טוב הקדוש, בעל התולדות יעקב יוסף, אומר בפרשת עקב דבר נפלא, אחרי שקראתי את הדברים, אמרתי, כל סופר סת"ם ראוי שישמע את הדברים הללו, אחד הדברים שצריכים תיקון אצל סופרי סת"ם, זה שהם לא יודעים מה המעלה שלנו, אנחנו לא יודעים מה המעלה לכתוב אות בספר תורה, לא יודעים את המעלה להזכיר שם השם בשפתיים, לא יודעים את המעלה לקרוא פסוק מהתורה, אולי אמרו לנו ואולי גם הפנמנו את זה שכל העולם כולו עומד על התורה הקדושה, אבל לחוש את המילה נחושת, המילה כיור, את המילה המראות הצובעות, המילים האלה, קורבנו קערת כסף אחת, המילים הללו עליהם כל העולם קיים והם כל כך חשובים, את זה האם זכינו להפנים,
, וברשותכם עכשיו אני קורא בספר: שמעתי ממורי הבעש"ט זיע"א שמרוב ענוותנותו של האדם גורם שיתרחק מעבודת ה' יתברך, דווקא מרוב הענווה, שמצד שיפלותו אינו מאמין כי האדם גורם על ידי תפילתו ותורתו שפע על כל העולמות וגם המלאכים ניזונים על ידי תורתו ותפילתו, המלאכים על כל גדולתם הם ניזונים מהתורה והתפילה, שאם היה מאמין בזה כמה הוא היה עובד את השם בשמחה, וביראה מרוב כל, ומסיים הרב וזה העיקר, והיה נזהר בכל אות ותנועה ומילה לאומרה כיאות,
אם כן יוצא שההצלחה שלנו בעבודת ה' ובמיוחד בעבוד הכתיבה תלויה בזה שאנחנו יודעים את גודל חשיבות המעשה שיש בידנו.
יזכנו השם.