אף אדם אינו יודע מה היא גדולתה העצומה של שעה של כתיבה, אפילו אברכים שמהבוקר עד הערב יושבים ללמוד בכולל ורק בלילה כותבים,
אומרים אני יודע שהשעה הכי קדושה בעולם, זה בזמן שאני יושב לכתוב, אני עם ה' אני עם בורא עולם, מקדש שמו ית' הריני כותב לשם קדושת ה',
נשים לבנו לשני דברים חשובים האחד מקסימום של קדושה בזמן הכתיבה וזה נמדד בשמים בזכות שמירת המחשבה, והדבר השני שתורם רבות להפוך את השעה הזאת לשעה הקדושה ביממה זו הזהירות בממון כשר שלא תאה חלילה, גניבת דעת הבריות בכסף שהרווחתי לדוגמא, אני לא אראה לרוכשים ממני את היריעה הכי יפה שלי ואומר זה הס"ת, כאילו כל הספר ברמה כזאת, אני אתן לו יריעה ממוצעת.
כאשר האדם יש לו משא ומתן באמונה אז הוא זוכה לשאלת שלום מן השמים לא יחסר לו כל טוב, האדם שכותב צריך לדעת שהזמן הכתיבה שלו היא השעה הכי קדושה בעולם, הרי הגמרא אומרת, עולא אומר הקורא קריאת שמע בלא תפילין כמעיד עדות שקר, אם אני כותב עכשיו תפילין כשרות ולא רימיתי את האדם שהם כשרות לכתחילה אז האדם הזה מאותו יום במשך ארבעים שנה הוא יניח תפילין של עדות אמת, העדות אמת זה בזכותך, ארבעים שנה של שכר על הברכות ארבעים שנה של שפע של מוחין של קדושה וגדלות לנפשו דרך התפילין הקדושות בזכותך, איך? כשאתה נזהר! בממון של האחר, נזהר לא לגנוב את דעתו, נזהר באומנות.
אצל הקב"ה עוד כמה דברים נמדדים, החרד לדבר ה', האהבה, הכתיבה בזהירות, בנכונות, בכוונה, וביחוד הדעת, בריכוז, שאני לא אטעה שאני יעשה את הכל כמו שצריך, באותה שעה אתה יוצר את מקסימום הקדושה שיכולה להיות בעולם, ובאותה השעה אתה זוכה לשאלת שלום מן השמים, כי יהודי שמזמין אצלנו מזוזה, הוא הפקיד את החיים שלו בידיים שלנו כמה שבץ מוחי בר מינן, אירועי לב, כמה מקרים עקרות ל"ע ילדים שהגיעו לפרקם והכל תקוע…. היה מקרה אחד, אישה שהכרנו את בעלה ירדה במשקל, בלי הפסקה, בעלה שלא יודע מה קורה לה, הלך לכל הרבנים, סופו של דבר הקב"ה זימן אותו למקום שבו ראה בסיטואציה מסויימת את הסופר סת"ם שמכר לו את המזוזות, ואז הוא הבין אחד ועוד אחד לא סתם הביאו אותי לכאן ואיך שהוא הוציא את המזוזות מהבית פתאום כל הבית עבר למצב אחר, אצל מי שאני קונה מזוזות את החיים שלי אני מפקיד בידו.
יזכנו השם.