בתהילים נאמר: "אשר תבחר ותקרב ישכון חצרך" יש את הנבחרים לשמש בבית ה', יש כאלה שהקב"ה בחר בהם להיות סופרי הסת"ם לכתוב את כתבי הקודש, האנשים האלה הם האנשים הכי קרובים לתורה, אין יותר קרובים מהם,
אדם שרוכן על הספר תורה ומתחיל לכתוב אות אחר אות, הוא נמצא קרוב לתורה יותר מכל אדם בכל הבריאה כולה. לא הקורא בתורה ולא האנשים שמסתכלים מרחוק ומנשקים, אף אחד לא קרוב לתורה שעות על גבי שעות כמו הסופר סת"ם "כי קרוב אליך הדבר מאוד" הוא הכי קרוב.
אחיי ורעיי, אנחנו הסופרי סתם יודעים: כתיבת תפילין ומזוזות זה גם הלב וגם השפתיים 'כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו'… אחד הדברים שהיצר הרע משקיע את כל כובד משקלו זה שהסופר סת"ם לא יוציא בפה את מה שהוא כותב חז"ל למדונו הקב"ה היה מקריא ומשה מוציא בשפתיו וכותב את התורה הקדושה. כמו שמשה רבנו ככה גם אנחנו כדוגמתו עושים את אותה פעולה בקנה מידה קטן יותר אבל אנחנו עושים את אותה פעולה, חלק חשוב ביותר בקדושה של האותיות האלה תלוי במחשבה של האדם וחלק חשוב נוסף הוא תלוי בשפתיים של האדם יש שילוב של שפתיים ואוזניים ששומעות וכוח המחשבה ביחד עם העיניים יוצרים את הקדושה הראויה.
על מה יצר הרע מניח את כל כובד משקלו? על הפסוקים שאנחנו כותבים אותם, הוא היצר הרע אומר לך, תכתוב אבל אל תוציא בשפתיים
מובא ב'ספר חסידים' שראה תלמיד חכם כותב חידושי תורה ובאותה שעה היה מוציא בשפתיו ושאלו הרב 'ספר חסידים' מדוע אתה מוציא את הדברים גם בשפתיך והשיבו דע ברגע שמוציא האדם מפיו את דברי התורה אפילו המזיקים מברכים אותו
ואם אתה יושב כמה שעות לכתוב? היצר הרע עושה הכל שלא תוציא בשפתיך, אחד העצות שלקחתי לעצמי: הפסוק הראשון שאני כותב אני חוזר עליו 7 פעמים, עוד פעם ועוד פעם ככה 7 פעמים עד שהנפש מתרגלת ואז מחמת ההרגל אני לא יכול לכתוב לפני שאני מוציא בשפתיים, מפה אני מקבל את ההנאה הגדולה שבסוף היום אני יודע, אפילו מילה אחת לא דילגתי, כל מילה שכתבתי הוצאתי בשפתיים,
וזו עוד הוכחה שהתורה שנכתבה על ידך נכתבה עם אהבה.
יזכנו השם.