יש לי שאלה, למה אי אפשר להעמיד טנק על מדף שמניחים עליו סידור?
הרי לסטנדר יש רגליים, ושוב נשאל מדוע לא ננסה להניח על כרעיים של תרנגולת מכולה מברזל? הרי רגליים של תרנגולת זה רגליים? למה הם לא יכולים להחזיק טנק או משאית על גביהם? התשובה, פשוטה ביותר, כובד משקלה מרסק את הרגליים כבר ברגע הראשון, לא ניתן לכנות דבר בשם מעמיד, בשם רגליים, אם כבר ברגע הראשון נמעך ונעלם לחלוטין.
אחי ורעי, אברך בן תורה שניגש לכתיבה צריך לדעת שעל הרגליים שלו עומדים כרגע חיי עולם, חיי הנצח של כל אחד ואחד מעם ישראל, יש משקל וכובד אחריות נוראי, אך השאלה הגדולה איזה רגליים יש לנו? הרגליים שלנו מבטון? מברזל? מפלדה? יש לנו גב חזק? יש לנו אוצר יראת שמים? או שהרגליים שלנו הם רגלי תרנגולת? אדם שנכנס למלאכת שמים, אין ספור פעמים צריך לחזור ולומר לעצמו "יהא ירא שמים מרבים" יותר מכל מה שאחרים נזהרים בהלכה ובהידור מצוות וכן להיזהר בכפליים מכל חטא ועוון, המקצוע בו אתה עוסק מחייב אותך הרבה יותר מירא שמים, למה? כי מה לעשות, על הרגליים שלך מונח החיים של בני אדם, מונח הבריאות שלהם, השלום בית שלהם, הצלחה בחינוך הילדים, הכל צפון במזוזות שאתה כותב.
מי לא יירא מיום הדין הנורא מי לא יירא כאשר כל רגע של כתיבה אתה דומה כמו שחז"ל אומרים לגבי דיין כאילו גהינום פעורה מתחת לרגליו, כאילו חרב מונחת בין ירכותיו, כאשר אתה ניגש לכתוב אתה חייב את היראת שמים.
אפילו אם במקרה נכנסת לבית המדרש, ומצאת איזה ספר המחזק ומדבר על זהירות במצוות על יראת חטא, נצל! נצל! למה? כי בלי יראת שמים איך נחזיק את הכובד את האחריות הגדולה והנוראה הזו? "יראת ה' היא אוצרו" יראת ה' היא האוצר היחידי שיכולה להגן ולשמר את הכל.
יזכנו השם.