"בקנאו את קינאתי בתוכם", אחי ורעי לכל אחד מאיתנו יש איזה רגש של קנאה וכבוד לתורה,
פגשתי יהודי שלפני שישים שנה מישהו היכה את אבא שלו, הסיפור היה כך, האחים שיחקו כדורגל במגרש, בחולות של פעם, ואחד הבחורים הרביץ לאחד מאחיו שהיה בגיל שתים עשרה, ואבא שמע שמרביצים לבן שלו הגיע, והיה בטוח שהנה רק יראו שהאבא מגיע הבחור התוקף ימלט, והבחור הזה לא רק שלא ברח אלא עוד הוא תפס את האבא ונתן בו מכות חזקות, אחד האחים הקטנים שהיה עד לאירוע הקשה, מספר לי הבחור התוקף היום הוא בן שמונים האיש שהכה את אביו כבר נוסע על בימבה של המבוגרים שבקושי הולכים הוא בקושי מקרטע, ועדיין אצלי בראש אותן מחשבות עולות לי, הוא היכה את אבא שלי,
האמת היא שאפילו מבלי להכות אם רק משהו נהג באבינו בביזיון לפני עשרים או שלושים שנה אנחנו מאוד ניקח את זה ללב, אחיי ורעיי מזה נשאל את עצמנו, כמה אנחנו צריכים לקנאות קנאה אמיתית לדברי הקדושה לתורה הקדושה, כשאנחנו רואים את מה שעושים עכשיו בימים האלו בתקופה הזאת כל החורשי מחשבות הרעות על לומדי התורה, על עסק התורה, על לומדי התורה, ואין לאל ידינו, ברפורמים הנמצאים בכותל, אי אפשר לעשות כלום, אומר לך הקב"ה, בני, אכפת לך היטב חרה לך על מה שקורה? ושמתי לך מקום לנוס שם,
בוא! הנה ה' נותן לך את ההזדמנות כשאתה כותב, אתה מקדש את שמו יתברך, אם כל ההתנהגות שלך היא כמו שהשו"ע פוסק צריך להיות מאוד ירא שמים וחרד לדבר השם זוהי הדרגה שלך, , תאמר לעצמך מה התפקיד שלי, מה אני אמור לעשות? התשובה להמשיך ולהתחזק, להתחזק ביראת שמים, להוסיף בלימוד התורה, בהארת פנים לחבר, ככל שכואב לי ואני מקנא את קנאת ה' במה שאחרים עושים, אני צריך מיד לכוון את הדברים האלו אלי ולומר, וואו, כמה דברים אני יכול בעצמי לעשות, בוודאי שמעשיהם של רשעים אינם רצויים כלל אבל אני צריך לשאול את עצמי כמה אני יכול לעשות לכבודו של אבא, כמה אני יכול להוסיף עוד מעשים טובים כדי לעשות נחת רוח לאבינו שבשמים.
יזכנו השם.