"אליך לא יגש רק בעיניך תביט ושילומת רשעים תראה כי אתה ה' מחסי" אחיי ורעיי מובא בספרים הקדושים כשאדם לומד תורה, כל אלפי דפי הגמרא שלמד בחייו, הם עומדים בפני האש של הגהינום שהאש לא תגע בך הם עומדים כחומה בצורה, הם כתריס בפני הפורענות, "אליך לא יגש" למה? "כי אתה ה' מחסי".
מובא בחז"ל על אחד שהיה רגיל ללמוד מסכת אחת, מסכת חגיגה, ומת בביתו ולא היה אף אחד שיודיע לאנשים שהאדם הזה החזיר נשמתו, פתאום הופיעה אישה שצועקת האיש מת, פלוני מת, ועוררה את כולם לבוא אליו ללויה ולשבעה, שאלו אותה מה שמך? והיא אמרה, חגיגה, לבסוף נודע שלא היתה בעיר אישה שזה שמה אלא זו המסכת שהיה רגיל לעסוק בה בימי חייו. ממעשה זה נלמד שלכל מצווה יש גם נפש רוח וגם נשמה והנה לפעמים מופיע גם גוף המצווה.
אחיי ורעיי אדם כותב תפילין, מזוזות, ספרי תורה, הוא מתאמץ לכתוב במדויק ללא טעויות חלילה, כל גופו רכון על השולחן גבו כואב עיניו מתאמצות מאוד והוא לא נוטש את המצווה, נותן דעתו להוציא דבר מתוקן וללא גזל דעת חלילה, אם בשמיים נותנים שכר לכל אדם עבור פעולה קטנה ביותר על אחת כמה וכמה שכר העוסק בכתיבת דברי קודש מהודרים הוא עצום ורב, דע שאם כתבת בימי חייך עשרים ספרי תורה תדע בבירור שאתה מחופה בספרי תורה מכל הכיוונים, הקב"ה זיכה אותך לכתוב ספר תורה, הם מגינים עליך, לא לשנה או שנתיים, לנצח!! אין זמן בעולם שהם מפסיקים להגן עליך, גם אם מתקרבת אש הגהינום הספרי תורה מגינים עליך, ולכן כל אחד יתן דעתו ויחשב שכר מצווה בעולם הזה וגם לחיי העולם הבא שכל תפילין כל מזוזה כל דבר שאתה כותב זה בעצם מבודד בינך לבין אש הגהינום, ממש ככה, דין דפי הגמרא כדין דברי הקדושה, רק מה שמוטל עלי בסה"כ לתת דעתי לעשות את הכל כדת וכהלכה כרצון אבי שבשמים.
יזכנו השם.