התפללתי תפילת שחרית, בבית כנסת ע"פ מנהג בני אשכנז, אחד המתפללים הוציא בקבוק ליקר בננה, עוגה לעילוי נשמת הוריו, לא כמו באזכרות אצל הספרדים שיש בהם דגים עם בירות לבנות על השולחן..
שם בבוקר מוציאים ליקר בננה מתשע"ו, עוגיות מלפני פסח מעלים את הנשמה בקלי קלות, ואני שומע את בעל האזכרה מסיח לחברו לפי תומו 'אתה יודע אבא נפטר, אמא גם, אני מרגיש בודד ומפוחד שכן מעכשיו הועברתי מהמחסנית אל לוע הקנה', לא הבנתי למה הוא מתכוון? והוא ממשיך 'שההורים בחיים אתה מרגיש שאתה עדיין נמצא בתוך מחסנית הרובה, יש לך עוד הרבה זמן לחיות אבל ברגע שההורים נפטרו אתה מרגיש שדורכים את הנשק והכדור שהיה במכסנית עולה לכיון הקנה אני כבר הועלתי לקראת שיגור עכשיו אני נמצא בתוך הצינור, ברגע שילחצו על ההדק אני עף בחזרה לשמיים'.
מורי ורבותי, לפעמים אנחנו שואלים את עצמנו איך נבוז להבלי העולם הזה, לאלילים של העולם הזה, לאלילים שכל בני העולם משתחווים להם, כל אלוהי הכסף ואלוהי הזהב, איך נבוז להם? התשובה היא, בזמן שנדע שיש רגע בחיים שהוא בחינת "והיה נכון לבוקר ועלית בבוקר אל הר סיני" יש רגע שחז"ל קראו לו "בכל עת יהיו בגדיך לבנים" להיות מוכן ליום שאתה עוזב הכל ברגע אחד להיות מוזמן לדין לעלות לקבל תגמול ושכר מאדון הכל, על כל הפעולות והמעשים הטובים שעשית. אם אתה מחפש לקבל כח וחיזוק בתור סופר סת"ם שלא לרדוף אחרי הכסף והזהב, לחפש לעשות עוד ועוד ממון… אלא לתת את הדעת את המחשבה את הקדושה הראויה את ההכנות הנצרכות, תחשוב ותהרהר על יום המיתה תחשוב שברגע אחד כל העולם הזה חולף, ויבוא יום שאתה תבוז לאלוהי הכסף והזהב, בסוף כולנו נגיע לגיל שבו האדם מבין שלא נשאר לו הרבה זמן, הוא מסתכל על כל הכסף, הבתים, המגרשים, בוז יבוזו לו, את מה הוא כן מעריך? את הדברים שחשובים באמת למעלה בשמים, רק מצוות ומעשים טובים, אם זכית לכתוב תפילין ומזוזות בכוונה, בקדושה, אותם אתה תיקח איתך… כי לזה יש ערך נצחי ועל זה משלמים למעלה!!!
יזכנו השם.