נאמר: "ויקח את המאכלת לשחוט את בנו" בואו ננסה ברגעים אלו להיכנס לתוך מראה העקידה לראות מולנו, את המצב שבו אברהם אבינו נמצא ליד בנו יחידו לוקח את המאכלת וזהו זה. זה אל חזור! לא יחזרו השנים, לא יחזרו הימים, לא יחזרו הרגעים, הכל נגמר! כל העתיד של יצחק שנאמר בו : "כי ביצחק יקרא לך זרע" הכל נגמר, המאכלת תיכנס בצווארו של יצחק.: הניסיון הסתיים ואברהם אבינו עמד בניסיון אפר בנו יצחק נותר על המזבח והוא לבדו ישוב לביתו.
אני שואל אתכם אחיי ורעיי, בפועל כמה זמן ערך הניסיון? עשר שניות? עשרים שניות? מה הוא עושה באותו רגע? ייחוד ה' "אין עוד מלבדו", אין כלום עוד מלבדו, לא אני קיים, לא הבן שלי קיים, שום דבר לא קיים, כל המטאפורה הזאת ביום היגמל את יצחק, את הסעודה שעשיתי הכל חלף עבר, ברגעים האלה שהוא נועץ את הסכין בבנו בכוח מה? רק מכח המחשבה "אין עוד מלבדו" כרגע זה מה שצריך לעשות.
כמה זמן הניסיון? עשר שניות, אולי אחר כך אברהם אבינו היה עובר שנים של געגועים וצער על הילד אבל את זה אי אפשר כבר להחזיר, אולי חלילה היה נופל בדעתו ותוהה על הראשונות ובכך היה מפסיד את שכרו, אבל בפועל הניסיון עצמו זה כמה שניות,
כך היה שנים רבות קודם אברהם אבינו, על ידי נמרוד נזרק לאש, ברגע שהוא באוויר משוגר אל האש, מה הוא מצייר בדמיון? "אין עוד מלבדו" וזה נגמר.
אחיי ורעיי, סופר סת"ם שיושב ליד מזוזה ותפילין, הרי בכל רגע יש לו " ויקח את המאכלת לשחוט את בנו", בכל רגע מתגברים עליו מחשבות, דמיונות, דאגות, מה עם המינוס בבנק? מה עם להוציא את התרופה מהקופת חולים? כל מיני דברים שעוברים לנו בראש וברגע הזה אנחנו עושים את ייחוד המחשבה, מנקים את המחשבה, אומרים "אין עוד מלבדו" וממשיכים עם העבודת קודש, באותו רגע אנחנו נמצאים בדרגה רוחנית גבוהה ביותר ויש בידינו לזרוק את המחשבה או גם לזרוק את עצמנו לאש, כי בשניהם הגענו לנקודה של "אין עוד מלבדו".
אחיי ורעיי, ניקח את זה איתנו, תזכור באותו רגע שאתה לוקח את הקולמוס ליד זה בדיוק כמו "ויקח את המאכלת לשחוט את בנו" אתה שוחט ומתקן כל מחשבה ומעלה אותה לקדושה, אתה בעצם במקסימום מסירות נפש לפני ה'. העולם כולו עומדים בניסיון עשר שניות, עשרים שניות, חצי שעה ואנחנו פעמים שעות על גבי שעות עומדים בניסיון, שומרים על קדושת המחשבה, על ייחוד המחשבה לדעת ש"אין עוד מלבדו"
כשאני כותב שם ה' "אין עוד מלבדו" "ה' הוא האלוקים" ממש.
יזכנו השם.