בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת, "אשרי כל מי שמכבד את התורה, אשריו ואשרי חלקו"
אחי ורעי אתם לא מכירים משנה כזאת אתם מכירים הפוך, "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה" אבל נזכור במקום שנאמר אוי נאמר גם אשרי למי שמכבד את התורה, השאלה הנשאלת מי אלה שמעליבים את התורה? אדם לא יכול להעליב את התורה, אדם שאין בו תורה הוא נשאר בעצמו עלוב, מי שלא לומד תורה ולא עוסק בתורה הוא עצמו עלוב.
אנשים שגרים בתפר, בין רמת גן ובני ברק, מכירים את שני העולמות רואים איך נראים חיי הזקנה של אדם שעסק בתורה הקים בית של תורה חתנים, כלות, נכדים, היחס אליו, לבין אלה שלא זכו בזה, כל מי שגר בעיר מעורבת יכול לראות את כל התמונה הם נראים מאוד עלובים, כי בעולם שסביבנו מה נחשב ערכו של זקן מול צעיר חזק ונמרץ הם חשים נטושים ועלובים, אם כן איך אמרו חז"ל שיש מי שיכול לגרום לעלבונה של תורה?! שמעתי מהרשל"צ הגאון רבי שלמה משה עמר שליט"א שעלבונה של תורה היא נעלבת מלומדי התורה, מהצדיקים, מאלה שכבר עוסקים בה מתוך רפיון בשעה שיש רפיון בניצול הזמן ללימוד תורה, יש עלבון.
ואני מוסיף ואומר כבודה של תורה מתגדל יום יום זה מאלה שכותבים את התורה, בכל יום ויום בת קול עולה ומכרזת מהר חורב, אשריכם, אשריכם סופרי סת"ם שאתם נזהרים כל כך בכבודה של התורה הקדושה, בכבודו של כל פסוק ופסוק, של כל מילה ומילה, אתם תמיד מגלים את רצונכם איך אני עושה את זה יותר טוב מאתמול משלשום תמיד יותר טוב יותר מהודר, "ליראי ה' ולחושבי שמו",
אשריכם ישראל.